חיפוש

תעוזה של קדושה -יום טיול באסכולי ובמעיינות אקווה סנטה

ליאור לוי
21 באוק׳ 2017
זמן קריאה 9 דקות

עודכן: 24 במאי 2022

רגע לפני שעננים אפורים יכסו את השמיים הכחולים והעצים יתעטרו בגוונים אדמדמים וחומים של סתיו, אני וחברי סרפינו יורלי שחקן קברט וותיק מרומא החלטנו לצאת ליום טיול קצרצר של אחר צהריים מוקדמים להנות מיום יפה וחמים ולשכשך במים קדושים.

מעיינות הגופרית של אקווה סנטה:

עלינו על הרכב ונסענו לאקווה סנטה ( מים קדושים- Acqua Santa) עיירה קטנה ואנונימית לצד נהר הטרונטו במחוז מרקה (Marche) במרכז איטליה. העיירה ממוקמת בין שרשרת ההרים הסיבילינים לשמורת הטבע מונטי דלה לאגה על דרך המלח הרומית העתיקה Via Salaria.

העיירה מתאפיינת במעיינות תרמו-מינרליים שנובעים בה, אל טבעם של מים מסוג זה מרמז גם ריח הביצה הקשה שהם מפיצים באוויר. העיירה חולשת כפי שהזכרתי על דרך הסלריה, זו היא דרך רומאית עתיקה שבתקופת האימפריה הרומית שימשה להובלת מלח מהים האדריאטי לרומא; מלח בזמנו היה מוצר יקר ואחד המשאבים הכלכלים החשובים של האימפריה הרומית עד כדי כך שהיה נהוג לתת שכר עבודה במלח ועד היום משתמשים באיטלקית במילה סאלריו (salario) לשכר, משורש המילה סלה (sale) מלח. הובלת המלח הייתה עבודה קשה וסיזפטית והסבלים היו נוהגים לעצור במרחצאות התרמליים באקוואה סנטה כדי לרפא את מכאוביהם מהמסע הארוך.

עד היום באקווה סנטה המסורת העתיקה ממשיכה, כבר אין כמובן סוחרי מלח אבל יש מלון עם ספא ובריכות תרמו-מינרליות סגורות בהם ניתן לרחוץ, אבל אני וסרפינו החלטנו להיות חצופים כמו רבים מהרוחצים ולהנות מהם בחינם.

לצד מבנה המלון ישנו מקום בו המים הטרמלים שנובעים מבטן האדמה מתפרצים בזרם מתוך מערות שבסלע אל תוך בריכות טבעיות שמימיהם הגופרתיים נמהלים עם מי נהר הטרונטו הקרירים והצלולים.

הגישה היא אולי לא הכי נוחה אבל גם לא בעייתית במיוחד, מספיק לעבור את מעקה הברזל ובעזרת חבל שכבר קשור במקום בדרך קבע, צריך להשתלשל ולרדת קיר בטון דיי נמוך של שניים או שלושה מטרים, קלי קלות וממש לא עניין גדול במיוחד, אך כמובן לא מתאים למי שסובל אולי ממגבלויות פיזיות.

כשהגענו המקום היה כמעט ריק לגמרי חוץ משניים שלושה רוחצים שטבלו סביב המפל, בכל מקרה זהו מקום שמוכר במיוחד למקומיים מהאזור ולא לתיירים רבים, כך שמחוץ מרעש המפל ששבר את המנגינה הפסטורלית של הטבע היה דיי שקט ורגוע .

כשנכנסתי למים הופתעתי לגלות שהמים שהיו זכורים לי כחמים התגלו כמאוד פושרים, לא הבנתי עם זיכרוני מטעה אותי, בכל זאת דבר זה לא הפריע לנו להיכנס לבריכות שמסביבם תפאורה טבעית של עצי אלון ועצי אשור כשמעלינו מתנשאים קירות הנקיק האימתניים בהם עובר הנהר, זרימת המיים הייתה רדודה ודיי בטוחה ורגועה, חוץ ממספר נקודות בהם המים הם יותר עמוקים וכך אפשר לטבול את כל הגוף במים.

התחלנו לפטפט עם קשיש מהעיירה שרחץ בבריכה שסיפר לי מדוע המים כבר לא חמים, וובכן הסיבה היא כי לאחר רעידת האדמה שפקדה את האזור ֿבאוגוסט 2016 חילחלו מי מעינות קרים שהתערבבו עם המים הטרמלים החמים והורידו את הטמפרטורה, מה לעשות קצת מבאס אבל זהו גם יופיו של הטבע שהוא בשינוי מתמיד דרך אגב גם הכניסה אל תוך המערות נסגרה.

מספיקה טבילה בבריכה (שהיא בעומק הנכון) כדי להבין שהמים עדיין שומרים על תכונותיהם המרפאים, לאחר מספר רגעים אפשר להרגיש בעור חלק ומתוח וגם בריח הביצה הקשה שדבק במעט לעור הגוף, למזלינו יש את מי הנהר הצוננים ליד שאפשר לרחוץ בהם אחרי טבילה ולשטוף את ריח הגופרית.

לאחר כשעה שהעברנו בשיכשוך במים קדושים יצאנו להעביר עוד חצי שעה נוספת ישובים על גדות הנחל נלחמים מעט בחרקים המעצבנים, "מה לעשות?" "הרי זה חלק מהטבע" אומר לי סרפינו תוך כדי שהוא מפליק לי על הגב להרוג איזה סוג של יתוש עקשן. עם כל הכבוד לטבע, אם רוצים להעביר זמן על גדות הנחל ממש כדאי להביא תרסיס נגד יתושים.

לידינו התישב זוג שלאחר שיחה קצרה הבנו להפתעתינו שהם בלגים שרכשו בית בכפר סמוך, בשנים האחרונות במרקה ובחלקים באברוצו החלו להגיע לא מעט רוכשים ממדינות זרות במיוחד גרמנים ואנגלים ועכשיו גם בלגים והם מוצאים לעצמם באמת פינות חמד לרכישה בהם הם מעבירים את חופשת הקיץ , דבר שמעיד על הפוטנציאל התיירותי של מחוז זה שבצמיחה מתמדת.

שופינג

החלפנו בגדים ויצאנו לדרך לכיוון אסכולי העיר השכנה היפייפיה להנות מאפרטיף קל, אך רגע לפני שעזבנו את העיירה סרפינו התעקש שהוא רוצה לקנות מזכרות מהאיזור לחברים ובני משפחה, זכרתי שעל הכביש הראשי במרכז העיירה יש מקום אשר מוכר מוצרים מקומיים כמו פטריות פורצ'יני נהדרות וכמהין כמו כן נקניקים וגבינות. עצרנו בחנות ומאחורי הדלפק הכרנו גברת נחמדה שהרשתה לי לצלם כמה תמונות והסבירה לנו על מגוון הרטבים הביתיים בצנצנות על המדפים שהיא ובעלה מכינים, למרות הצנצנות שקרצו לי אני העדפתי רק לקנות חבילה גדולה פטריות פורצ'יני יבשות וריחניות בהם אני משתמש למגוון תבשילים. סרפיניו לעומת זאת החליט לקנות תערובות של מספר ריבות ביתיות מעניינות כמו אפרסמונים והרמונים כמו כן ממרח פטריות כמהין, אחרי ששילמנו לגברת האדיבה וקיבלנו אפילו קצת הנחה כבר מהמחיר הזול של המוצרים המשכנו בדרכינו לכיוון אסכולי .

מחוז מרקה בו אנו נמצאים זהו חבל ארץ עשיר ביערות ובשפע מים ולכן זהו איזור גידול טבעי לפטריות כמהין ופורצ'יני וניתן לרכוש אותם באיכות טובה במחירים סבירים, למרות שמחיר הכמהין הלבן שגדל בספטמבר עולה בהרבה מזה השחור שנהוג ללקט בחודשי הקיץ ונקרא באיטליה "סקורצונה" מילה המרמזת על איכותו הנחותה. אך מחסור בגשמים השנה משמעו עלייה במחיר הכמהין שצומח פחות בתקופות יבשות.

העיר אסכולי

הגענו לאחר נסיעה קצרה לעיר "הלבנה" אסכולי ובה מספר רב של מבנים מימי הביניים ומתקופת הרנסנס המרכז ההיסטורי של העיר מפורסם בזאת שכמעט כולו עשוי מאבן טרברטינו.

את הרכב החנינו בחניון קרקעי בתשלום שממנו חוצים גשר קטן על הנהר ומשם למעלה במעלית היישר אל מבואות המרכז העתיק של העיר.

סקירה קצרה של העיר: העיר רחוקה כ-28 קילומטרים מהים האדריאטי והיא ממוקמת בגובה של 154 מטרים מעל פני הים מסביבה היא מוקפת כפרים חקלאים והרים כמעט מכל עבריה סביבה קיימות מספר שמורות טבע גדולות ועשירות בחי בר ובאתרים תיירותיים רבים, בעיר חיים כ-49,000 תושבים.

ישנם עדויות המספרות שכבר לפני 1600 שנה תרם קיומה של רומא כבר היה קיים פה ישוב די גדול של רועי צאן וציידים, תחת האימפריה הרומית נקראה העיר אסכולום פיצ'נום (Asculum Picenum) ושגשגה כלכלית היות והיא ישבה על דרך המלח (via salaria), לשליטי העיר ניתנה אוטונומיה רבה על ידי הרומים בזכות זאת שהתושבים שכרתו ברית עם הרפובליקה הרומית בזמן תקופת המלחמות הסאמניטיות ומאז ומתמיד הפגינו נאמנות. לאחר קריסתה של האימפריה הרומית העיר נכבשה על ידי הברברים ומאז הכירה תקופות ארוכות של מלחמה וכיבושים, המשפחות הפאודליות החשובות שהשאירו את חותמם היו דוקאטו די ספולטו (Ducato di Spoleto), אקוויוה (Acquaviva) ומלטסטה (Malatesta).

פיאצה ארינגו

פיאצה ארינגו (Piazza Arringo) היא הכיכר המרשימה הראשונה בה אנחנו נתקלים בכניסה בצד זה זה של העיר, בימים עברו זו היא הייתה הכיכר המרכזית של העיר, המקום בו התקיימו החיים הפולטיים של העיר, בתקופת ימי הביניים המוקדמים במרכזה של הכיכר היה שתול עץ אלון גדול שסימל את מקור החיים ותחתיו היו נפגשים תושבי העיר מרכלים ודנים בעניינים הקשורים לדינים או בפוליטיקה.

בכיכר היו גם מתקיימים משחקי הקווינטנה הססגוניים, אלו היו תחרויות בין אבירים ואצילים אופיניות לתקופת ימי הביינים, עד היום מסורת מפוארת זו ממשיכה להתקיים כל שנה באתרים שונים בעיר והיא בין המפוארות והחשובות שנערכות באיטליה.

סביב הכיכר מספר מבנים ציבוריים ודתיים מתקופות שונות שביניהם כדאי לציין את בפטיסטריום על שם סאן ג'ובאני (Batistero San Giovanni) מהמאה ה-13 הבנוי מאבן טרברטינו לבנה, מבנה בצורת משושה שעוצב בסיגנון רומנסקו.

במרכז הבפטיסטריום בנויה בריכה קטנה ועגולה בתוך גומה מאבן שאף היא מסביב בצורת משושה שמסמל את החטא המקורי, בבריכה היו נוהגים לערוך את טקסי ההטבלה ומעליה קופולה עגולה מושלמת שבמרכזה גומה המסמלת את הישועה.

לצד הבטיסטרו ניצבת כנסייה המוקדשת לקדוש אמידיו (Duomo di Sant’Emidio) שהוא נחשב כמגן העיר נגד רעידות אדמה שמדי פעם פוקדות את האזור, האחרונה בהם הייתה ב-2016 ופגעה קשות בישובים שנמצאים במרחק 60 קילומטרים מהעיר.

הכנסייה נבנתה כנראה לראשונה במאה החמישית וחלקים אחרים ממנה התווספו במאה ה-11 ובמאה ה-16 ניבנתה החזית הקיימת שאף היא בנויה מאבן טרברטינו.

בתוך הכנסייה מוצג העתק מקורי ויחיד של הסינדונה הקדוש שזהו הסדין בו עטפו את ישו לאחר מותו ועליו כתם דם בדמות אדם, ההעתק נעשה במאה ה-17 בבקשת הקרדינל בורומאו, הסדין המקורי נמצא בדאומו בטורינו וקורא אליו במשך השנה אלפי מבקרים נוצרים.

להכנת העתק השתמשו בשיטה מיוחדת שנשארה בגדר תעלומה, הסדין היה מוצג עד לאחרונה בכנסייה בעיירה שכנה בשם ארקווטה דל טרונטו (Arquata del Tronto) שכמעט נהרסה כליל ברעידת האדמה אותה ציינתי קודם והיום הסדין מוצג כאן.

בכיכר גם עומד בניין מרשים מאבן טרברטינו זהו פלאצו ארינגו (Palazzo Arringo) מהמאה ה-12 ושימש כבית העייריה העתיק בה ישבה מועצת זקני העיר, המיבנה שמר על העיצוב המקורי ובסמוך אליו נבנה בית העירייה החדש בין השנים 1679 - 1745 בתוכו יש מוזיאון עם יצירות אומנות מהאזור עם חדרים מפוארים וגם המועדון של משחקי הקווינטנה . מקסימות הן גם ללא ספק המזרקות מברונזה מהמאה ה-19 שניצבות בלב הכיכר.

בית קפה ההיסטורי אניסטה מלטי

המשכנו לצעוד לכיוון פיאצה דל פופולו (Piazza del Popolo) הכיכר המרכזית הגדולה של העיר שהוגדרה בפני רבים אחת הכיכרות היפות באיטליה, כדי להעריץ את יופייה של הכיכר התישבנו בקפה אניסייטה מלטי (Anisetta Caffè Meletti), אחד ממאה עשרים בתי הקפה ההיסטורים של איטליה, ממסד של ממש, מה להגיד זהו בית קפה באמת מקסים מתחילת המאה ה-20 ששמר על סגנון הליברטי המקורי שמאפיין את הסלון הגדול של בית הקפה עם וחלק מהריהוט הוא מקורי. המקום רכש לעצמו שם בזכות משקה האניס האלכהולי שלו (כמו הסמבוקה או הפסטיס) שנהוג לחזק עימו את הקפה. המלך וויטוריו אמנולה הגיע אליו בשנת 1908 ובשנת 1910 כדי לקנות את משקה האניסייטה ובית הקפה הפך לספק הראשי של המשקה לבית המלוכה האיטלקי, חוץ ממספר גדול של אישים איטלקים מפורסמים שביקרו את הקפה ישבו בו גם הפילוסוף ז'אן פול סרטר והסופר המהפכן ארנסט המינגוויי, כן עכשיו גם סרפינו ואנוכי (אולי אנחנו קצת פחות מפורסמים).

במקום מבחר קוקטלים שמוכנים על ידי בארמן סופר מיקצועי וכך גם השרות, אני וסרפינו לגמנו שני סוגי ספריץ מדהימים, ממליץ לנסות את ההוגו ספריץ בליווי של זיתי אסכולנה מנת הדגל של העיר, מדובר בזיתים ירוקים גדולים ומקומיים הממולאים בבשר טחון טבולים בביצה ופירורי לחם שמטגנים אותם בשמן זית עמוק, לא לצאת מהעיר מבלי שטעמתם אותם, דרך אגב בקפה גם יש מסעדה טובה.

פיאצה דל פופולו

לאחר קצת שפיטפטנו והרגשנו לרגע כמו המינגוויי וסרטר, קמנו וחזרנו להלך בפיאצה דל פופולו, סרפינו שזוהי הפעם הראשונה שלו בעיר התלהב מהכיכר המרהיבה שהושמו בה טריבונות לאיזשהו אירוע צבאי שייקרה מחר. סביב הכיכר בניינים עתיקים מתקופת הרנסנס שמתחתם אכסדראות ובהם בתי קפה אלגנטים ומסעדות.

על הכיכר מהמאה ה-16 לא חסר מה לספר ורצפת הטרברטינו החלקה שלה ביום גשם יוצרת אפקט ראי מרהיב במיוחד בשעות הערב, אבל בקצרה אשים דגש על שני מבנים עיקריים וזהו פלאצו קפיטני דל פופולו (Palazzo dei Capitani del Popolo) שנבנה בין המאה ה-12 למאה ה-13 ושימש כמושב לשליט אשר ייצג את המשפחות האציליות המשפיעות בעיר, בסוף המאה ה-15 לכאן עברו זקני המועצה מפלאצו ארנגו.

חזית הבניין מצופה באבני טרברטינו ומראהו כיום הוא תוצאה של עבודות שנעשו על הבניין במאה ה-16.

בתוך הבניין חדר בו מצוירים על קירותיו מספר רב של סמלי המשפחות המיוחסות .

במיבנה גם קיים אתר ארכיאולוגי מתקופת הרפובליקה הרומית 264 - 504 לפנה"ס בו ניתן לבקר.

סתם חוצפה או אבן קדושה?

עובדה נוספת פרובוקטיבית ותמוהה קשורה בכנסייה המוקדשת לקדוש סאן פרנצ'סקו Chiesa di San Francesco שתורתו של סאן פרנצ'סקו הייתה חידוש משפיע ומהפכני בעולם הנצרות.

בניית הכנסייה החלה בשנת 1262 על ידי מסדר הנזירים הפרנצ'סקנים כדי לזכור את ביקורו של סאן פרנצ'סקו בעיירה, ובניית הכנסייה לאחר קשיים רבים הסתיימה סופית רק בשנת 1594, הכנסייה היא דוגמה מובהקת וחשובה באיטליה לאדריכלות פרנצ'סקנית ויש לה אופי גותי .

פנים הכנסייה לא פחות מרשים מהחזית בזכות גילופי האבן והקשתות הגבוהות והחדות כמו כן והחלונות הגותיים עם זכוכיות הויטראז' הציבעוניות, אך מה שבמיוחד לוכד את תשומת ליבי כיהודי זהו דווקא חלון ויטראז' שעליו מצוירים אסירים במחנה ריכוז שממולם קצין נאצי, בהחלט נושא יוצא דופן למצוא בכנסייה, אך הדבר שיוצא דופן לחלוטין שהייתי חייב להצביע עליו לסרפינו זהו פסל אבן הניצב בראש מגדל הכנסייה ומתושבי העיירה אפשר לשמוע גרסאות שונות של סיפורים על עצם קיומו ומדוע הוא שם, למעשה פסל זה דומה מאוד לאיבר מין זכרי נימול, ישנם אלה שאומרים שזהו סמל לפוריות ויש סיפור גם על הבנאי מאסטרו שלא שולם על עבודתו ובצורה זו בחר למחות כנגד הנזירים שלא שילמו.

אבל הגירסה הכי מקובלת שזהו למעשה ביתאילו אבן קדושה ממש כמו זו שהייתה במקדש אפולו בדלפי ונקראה אומפאלוס היוונים ביוון הקלסית (העתיקה) התייחסו לאבן כמרכז כדור הארץ והייקום.

הביתאילו אבן קדושה מסוג זה הוכרה גם אל תוך הנצרות, והמקור לאמונה זו הוא במקרא ולמעשה ההיתיחסות היא לבית אל. לפי הסיפור המקראי יעקב שם את ראשו על אבן וחולם חלום (חלום סולם יעקב) בו נגלה אליו האל, יעקב קורא למקום בית האלוהים (ביתאילו = בית אל) ומושך את ראש האבן בשמן ונהוג להאמין שהייתה לה צורה פאלית (לא יודע למה אך התאוריה שלי שזה בהשראת האומפולוס היווני).

( וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם, כִּי-בָא הַשֶּׁמֶשׁ, וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם, וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו;

וַיִּשְׁכַּב, בַּמָּקוֹם הַהוּא. יב וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ, מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה; וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. יג וְהִנֵּה יְהוָה נִצָּב עָלָיו, וַיֹּאמַר, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ, וֵאלֹהֵי יִצְחָק; הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ--לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֶךָ. יד וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה; וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל-מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה, וּבְזַרְעֶךָ. טו וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ, וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ, וַהֲשִׁבֹתִיךָ, אֶל-הָאֲדָמָה הַזֹּאת: כִּי, לֹא אֶעֱזָבְךָ, עַד אֲשֶׁר אִם-עָשִׂיתִי, אֵת אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ. טז וַיִּיקַץ יַעֲקֹב, מִשְּׁנָתוֹ, וַיֹּאמֶר, אָכֵן יֵשׁ יְהוָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה; וְאָנֹכִי, לֹא יָדָעְתִּי. יז וַיִּירָא, וַיֹּאמַר, מַה-נּוֹרָא, הַמָּקוֹם הַזֶּה: אֵין זֶה, כִּי אִם-בֵּית אֱלֹהִים, וְזֶה, שַׁעַר הַשָּׁמָיִם. יח וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר, וַיִּקַּח אֶת-הָאֶבֶן אֲשֶׁר-שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו, וַיָּשֶׂם אֹתָהּ, מַצֵּבָה; וַיִּצֹק שֶׁמֶן, עַל-רֹאשָׁהּ. יט וַיִּקְרָא אֶת-שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא, בֵּית-אֵל) . ספר בראשית, פרק כ"ח, פסוק י'

איפה אוכלים

המשכנו את הסיור בעיר בעוד מספר אתרים שעליהם לא המשיך להרחיב כדי שתוכלו לבוא ולגלות בעצמם את הקסם של עיר זו ואני מעדיף לא לחשוף את כל סודותייה של העיר בבת אחת.

מה שאני יכול להגיד שגם אם יש לא מעט לראות בעיר מומלץ לצאת ממנה ולגלות את העיירות השכנות וגם כדאי להחשף ליופיו של הטבע בהרים ובגבעות שסובבים אותה , באיזור יש גם כמות ענפה של יצרני יין מעולים היין המקומי נקרא רוסו פיצ'נו.

בערב עצרנו לאכול בערב במסעדה עם אוכל מקומי בשם בשם דיקהדוקה (Dicaduca) ממש ליד פיאצה דל פופולו, המסעדה הייתה בתפוסת מקום מלאה אך לבסוף מצאנו שולחן וממש נהנו מסלסלה מגוונת של מטוגנים טעימים ופריכים כמו זיתים מטוגנים, מוצרלה מטוגנת וקרמיני (שמנת מתוקה מטוגנת), אני אכלתי מנת פסטה עם פטריות פורציני לא רעה בכלל וסרפינו אכל ברודטו (תבשיל פירות ים מקומי) הכל היה טרי והמחיר היה בהחלט סביר וגם השרות היה אדיב והטירמיסו.

לסיכום

אסכם ואגיד שאסכולי פיצ'נו היא עיר שממש כדאי לבוא ולבקר בה, לעיר מסורת מפוארת ותרבות קולינרית יחודית ומומלץ לבוא בתקופת אירועי הקווינטנה בתחילת אוגוסט. במידה ומצאתם עניין בכתבה אשמח עם תוכלו לחלוק ולשתף אותה עם חברים ומכרים, במידה ותרצו לבוא ולגלות חלק זה של איטליה אל תהססו לכתוב לי ואשמח לחלוק עמכם את נסיוני ואת הכרותי.

עוד פרטים באתר האינטרנט: איטליה בדרך הטבע

www.italybynature.com