חיפוש

טוראנו נובו הסאגרה של הסאלצ׳יצ׳ה והגבינה המטוגנת

ליאור לוי
1 בפבר׳ 2017
זמן קריאה 6 דקות

עודכן: 24 במאי 2022

טוראנו נובו (Torano Nuovo) היא עיירה קטנה ומקסימה שממוקמת על הגבעות הירוקות של עמק וואל וויבראטה (val vibrata) בסמוך לים האדריאטי במחוז אברוצו והיא מונה כ-1,200 תושבים. העיירה מוכרת בזכות יצור היין המובחר שלה, מפעל הנקניקים בשם קוסטנטיני וכמובן בזכות הסאגרה של טוראנו נובו, שזו אחת החגיגות היותר נחשבות באיזור, היא נחגגת כל שנה באוגוסט ונוהרים אליה מאות מבקרים מקומיים ותיירים כאחד.

חגיגה כפרית שכזו היא הזדמנות נפלאה להכיר את הפולקלור המקומי ולחוות חוויה קולינארית יוצאת דופן שהפשטות והאווירה הביתית הם המרכיבים המרכזיים שלה.

באברוצו קיימת מן סוג של תחרות שכזו בין כפרים שכנים שסובבת סביב איזה כפר עושה את החפלה הכי פופולרית באיזור או בשפה המקומית לחפלה "סאגרה".

אומרים סאגרה ולא סאקרה !

המילה "סאגרה" שורשיה במילה ״סאקרו״ (״sacrum״) בלטינית שמשמעו קדוש.

בזמנים קדומים חגיגות מסוג זה היו אירוע בהם הקהילה כולה התאספה כדי לחגוג ולזבוח לאלים ולצאת בריקודים גם היהודים יודעים דבר אחד או שתיים איך מארגנים מיזבח כמו שצריך, זה בגנים שלנו, וובכן זה גם בגנים של האיטלקים רק שזה לא כשר!

סאגרה זה כמו סוג של חג שבתקופות עתיקות היה להם את הפונקציה לגבש את הקהילה דרך פולחן דתי קולקטיבי. הכנסייה ירשה את המנהגים הללו מן הרומים ושילבה אותם כדי לחגוג את קדושי הנצרות ולהמשיך ללכד את הקהילה תחת ההגמוניות של הכנסייה הקתולית.

דוגמאות כאלה של היתוך תרבותי לא חסרות, למשל חג רומאי שנחגג בתקופה רומאית מאוחרת שכולו היה מוקדש להולדתו של דאוס סול יינביקטוס (deus sol invictus) - אל השמש הנצחי, בעבר הרחוק ימי חג לאל השמש היו מסתיימות במקומות כמו בסוריה ובמיצרים העתיקות בהיתאבדות המונית ובמשהו שקשור לבתולות, מה אפשר להגיד היה להם רעיון קצת שונה משלנו לאפטר פארטי אבל מי אני להרוס מסיבה כזאת מצליחה. זהו מקור חג המולד למעשה, מהולדת אל השמש להולדת ישו, הכנסייה ההמירה את המנהגים הפגאנים לשרת את הדת המונותיאיסטית וגם אז היה נהוג לתת מתנות אבל סנטה קלאוס כביכול זה עסק אחר לגמרי, זה קשור כבר לקוקה קולה.

באיטליה האמת שזה בכלל הבפאנה שהיא מכשפה סימפטית שאחראית על חלוקת מתנות לילדים הטובים וסוכריות פחם לילדים הרעים, הבעיה שהיא לא שותה קוקה קולה וסנטה קלאוס כנראה שכן.

היום חג המולד עבר תהפוכה וחוגגים אותו גם אתאיסטים זהו זמן לשוב להיות סולידרי ולהיות מוקפים בחברים ומשפחה ולאכול, לאכול הרבה.

אז הנה לכם הסאגרה שעברה תהפוכות מתקופות עתיקות לימיי הביניים שבהם הסאגרות היו לרוב חגיגות בציר וקציר, הנה היום בתקופה המודרנית הם פשוט חגיגות כפריות עם שורשים בעבר, המימד הדתי בהם לפעמים פחות חשוב (לא תמיד) אבל משמעותן לקהילה נשארה זהה; זמן לאנשים להיפגש ולהנות ביחד.

הנה חזרנו דרך התקופות לסאגרה של הסאלציצה והגבינה המטוגנת של טוראנו ותאמינו לי זו היזדמנות נהדרת להתהולל.

אני חייב להודות שדעתי היא במעט משוחדת בזאת שרופא הכפר הוא דודה של אישתי הם מכפר זה אבל זה לא מבטל דבר וחצי דבר מערכו של האירוע, לחגיגה זאת הגעתי לא מעט פעמים והיא תמיד אירוע שמח וכייפי.

הערב אני במחיצת חברי לוקאס מאורוגוואי, אנחנו מסיירים ברחובות העיירה ומנסים להחליט מה לאכול קודם והנה לוקאס הערמומי כבר עוקף אותי באחד הסימטאות כדי להיכנס לתוך מרטף ישן ועמוס של איש חביב בשם אוסוואלדו, האמת שזה לא שמו האמיתי כי אחרי כוס יין רביעית בהמשך הערב שכחתי את שמו האמיתי אז אני ימשיך וייקרא לו אוסוואלדו גם אם בכלל היה לו שם פורטוגזי.

בכל מיקרה אוסוואלדו יש לו את הבאר בפינה שמוכר בירות קרירות אבל אוסוואלדו החליט שהערב הוא לא נימצא מאחורי הבר אלא הוא יושב במחסן מאחור בו הוא מיישן נקניקים. חברי לוקאס כמו חתול רחוב ישר הבין שייש מה לנשנש ואיך שהוא כבר התקרב אוסוואלדו הזמין אותו ואותי להיכנס ולטעום מהפרושוטו שאחריי שנה של יישון במרתף, הוא החליט לחנוך ולחלוק אותו עם העוברים והשבים, באירוע שמח ולא רישמי שכזה. טוב אתם צריכים להבין שבמקומות כאלה יש עדיין פתיחות מסוימת גם היום בו אנשים הופכים יותר מסוגרים ומנותקים מהשכנים ופוחדים מזרים, בכפר האיטלקי קיים עדיין זן נכחד של אנשים שהכנסת אורחים נשארה ערך עליון. דבר נוסף שחייבים להבין שהכנת פרושוטו (שוק חזיר מומלח ומיושן בין שנה לשנתיים) טוב זו אומנות ובמיוחד מיומנות עתיקה שמתוארכת למאה החמישית לפנה"ס והפרושוטו האיטלקי זה אחד ממוצריי הדגל של איטליה, זו הוויה שורשית שקיימת בכל איטליה. אוסוואלדו האדיב כיבד אותנו בפרוסות פרושוטו שניפרסו בסכין וגם לזה יש משמעות משלו אם פרושוטו ניפרס עם סכין במלאכת יד או עם מכונה, למה? מאותה סיבה שלאיטלקים חשוב אם ללגום את הקפה בספל פורצלן או בספל זכוכית, סוג של דקויות קולינאריות שמחדדות את הטעם, לא פעם תשמעו בסופר את הגברת אומרת: ״תפרוס לי דק דק אם לא הילדים לא אוכלים״. אווסוואלדו היה חייב להראות שגם השנה הפרשוטו הצליח לו, כן אוסוואלדו שיחק אותה ולא אכזב ועשה פרושוטו טוב ויין לא רע בכלל ואני שמח שאני ולוקאס היינו שם לתת לאוסוואלדו ציון חיובי ותמיכה ברגע מבחן כזה חשוב, איזה מזל היה לאוסוואלדו למצוא אותנו במקום הנכון בזמן הנכון ולקבל מאיתנו כזה פידבאק חיובי, דרך אגב אוסוואלדו אומר שכדאי גם לנסות לשפשף פלפל חריף על פרוסת הפרושוטו ,טעמתי, אבל אני מעדיף את שלי בלי כלום, איך אמרנו דקויות קולינאריות.

נפרדנו מאוסוואלדו וחברנו להולכים ושבים בסמטאות, עכשיו צריך להחליט סופסוף מה באמת אוכלים ואיפה יושבים? אז ישנם כמה מוקדים מרכזיים בעיירה כזו קטנה וזה אולי מוכתב בסוג המוזיקה; הצעירים (אנחנו בני השלושים ארבעים פלוס) יושבים ליד הבמה של להקות הבלוז והרוק, קשישים נשים וטף מול הבמה המרכזית שמככבת בשירי הפולקלור וריקודי המזורקה וריקודי הלישו, בני הנוער משקשקים בקצב לטינו והם מתאספים בבמה מעט יותר רחוקה במקום שהם לא מטרידים את מנוחת המבוגרים.

בכל מיקרה אני ממליץ לקום מהספסל ולנסות את ריקוד הלישו המסורתי שבבמה המרכזית וזאת רק לשם החוויה. הלישו זה ריקוד מסוף המאה ה-19 ממשפחת הוואלס והפולקה שבא במקור מצפון איטליה, בוא נראה איך אתם מסתדרים עם הצעדים, מי שיודע לרקוד לא נראה לי שתהייה לו בעיה.

לאורך הרחובות יש מספר גדול של דוכנים שמהם אפשר לקנות מבחר תבשילים; האוכל הוא לא יקר אבל עם השנים חלה עלייה משמעותית במחירים הודות לכניסת היורו. בדרך כלל המאכלים ששולטים בסאגרות באברוצו הם: הארוסטציני (שיפודי כבש קטנים ומלחלחים של כבש מסורס) שמלווים טוב את שתיית היין, גבינה מטוגנת (גבינת מחלב כבשים cacciota חצי מיושנת מטוגנת בפאסטל), סאלצ׳יצ׳ה(נקניקיות בשר טחון של חזיר מתובלות, מן סוג של קבב וכמובן הפריטלה(מן סוג של פיצה מטוגנת) ועלייהם פרושוטו או מורטדלה. יש בדוכנים גם ספגטי על הפקורארה ועוד אוכל רחוב שתימצאו בכל מקום אלו הם זיתים אסכולנה(זייתים גדולים ממולאים בתערובת בשר) או קרמיני (נטיפי שמנת מתוקה מטוגנים)אפשר גם פשוט לקחת צלחת נקניקים מקומיים אבל מה שאי אפשר זה לא לאכול.

ישנם מספר גדול של דוכנים שמייצגים את המבחר הגדול של יינות משובחים מהאזור יינות אורגנים ויינות ביו-דינמיים, יין להמונים ויין אקסקלוסיבי המבחר הוא באמת רחב וכל היינות הם ברובם באמת איכותיים, כל השאר זה רק עניין של טעם ותקציב כמובן.

אפשר גם להחליט לשבת במסעדות הסמוכות עם שולחנות על שפת הכביש אבל אולי קצת יותר קשה למצוא מקום ישיבה פנוי בחוץ במסעדה אם באים קצת מאוחר, אני ולוקאס העדפנו לשבת על שולחנות העץ הארוכים שנפתחו בכיכרות ולהיות בלב ההתרחשויות.

ככה המשכנו לנשנש ולשתות לנו עד השעות הקטנות של הלילה שלפתע אנחנו מגלים שאנחנו מוקפים בחבורת אופנוענים גדולה ,כאן זה לא חדש שמועדוני אופנועים מגיעים בהמוניהם כל שנה עם אופנועיי הקוסטום המטופחים שלהם ומעילי העור ומעניקים לכל האירוע הזה צבע קצת שונה כמו זו של חגיגת bbq בסיגנון אמריקנו, זו לא תופעה יוצאת דופן גם אם בתקופת החורף הכפר דיי שומם ממבקרים.

אז הנה והגיע הזמן לחזור הביתה אז כדאי תמיד לזכור שצריך מתי שהוא לחזור, אם אתם לא בקיעים בדרכיי הכפר המפותלות ולעתים החשוכות חשוב שמישהו יישאר מספיק מפוקח בשביל להחזיר את כולם בבטחה, אז סעו לאט!

מספר הערות אחרונות: בדרך כלל הילדים באים איתי לסאגרות, הילדים בחגיגות שכאלה נהנים מאוד כי יש מתנפחים מוזיקה וקרוסלות ובאמת יש אווירה שמחה וביתית למרות שבסאגרה של טוראנו יש פחות דגש על פעילויות לילדים קטנים מבחינת האטראקציות, הילדים בכל מיקרה נהנים וזה גם תלוי בנו ההורים, נסו להראות להם כמה צעדים של לישיו ויש גם פארק ציבורי קטן ליד הבמה המרכזית שם תמצאו הרבה ילדים שמשחקים שברקע רעש הצהלות בכיכר.

מרכז הכפר סגור למעבר מכוניות אז את הרכב תשאירו איפה שתימצאו חנייה בפאתי העיירה, מכאן מגיעה גם העובדה שהילדים יכולים לצעוד בבטחה ברחובות.

אל תדאגו מה יאכלו הילדים יש מספיק אוכל שמספק את החך הפשוט יותר, מאכלים כמו המבורגר וצ'יפס, הבן שלי אישית אוהב מאוד זיתים מטוגנים ושיפודי כבש עם צ'יפס , אני יודע כעובדה מוגמרת ממטיילים ישראלים אחרים שגם הילדים שלהם התענגו אף הם על שיפודי הכבש(וזו פעם ראשונה בכלל שהם טעמו כבש) ילדים הם ילדים הם כולם אוהבים את אותם הדברים למרות שהילד שלי לא אוהב פלאפל או חומוס לצערי, מוזר לא? אפשר גם למצוא דוכנים מלאים בסוכריות ובמתוקים שיעלו להם את המורל וייסחטו מהם חיוך גם אחריי יום מפרך של טיול. במיקרה הצורך אפשר למצוא עזרה רפואית מידית מהמתנדבים המקצועיים של הצלב האדום ששמחים תמיד לעזור ונמצאים בפתח המתחם או מכוחות הביטחון שנמצאים להבטיח את השקט של כולם.

אז מה נשאר עוד להוסיף חוץ מפתגם מסכם בניב המקומי שאומר:

"Cambe "c’arecurde שמשמעו תחייה ויהייה לך מה ליזכור.