גן המפלצות של בומרצו - טיול בצפון לאציו

פעם שמעתי באיטליה ממדריך טרקינג בהרים פתגם: "במסע רגלי חברה טובה זה כמו כרכרה."

זה אכן כך, החוויה אף פעם לא יכולה להיות שלמה כמובן אם אנחנו לא מוקפים בחברה הנכונה.

אמת, כי הנה התמזל מזלי הפעם ללוות שלוש נשים מקסימות, סימפתיות ומסוקרנות ממרכז הארץ, שביקשו ממני ללוותן אל מחוץ לעיר רומא כדי לספוג אווירה קצת אחרת בקצב אחר.

יצאתי לדרך בפיאט השחורה והשרוטה שלי לכיוון איזור שנקרא איל וויטרבזה בעת שבמושבים מאחורי ולצדדי, יושבות נשים אמיצות ומודרניות בחתך גילאים שונה, המתמודדות יום יום בראש מורם עם השגרה הסיזפטית של החיים ולכן מגיע להם להנות כמו שצריך מחופשתן. כדי לתת להם ערך מוסף לטיול, החלטתי להציע להם טיול כיפי באזורי הכפר העתיקים של צפון מחוז לאציו. רחוק מעומס התנועה המציק של רומא, רחוק מהכאוס ומהמוני התיירים אבל לא פחות חשוב רציתי להפגיש אותן עם שתי דמויות של נשים אמיצות ויפות מן ההיסטוריה המקומית שהשאירו את חותמם בעברן של הערים בהם נבקר.

מחוז לאציו מחוספס ומקסים, פיסת אדמה נרחבת ועליה צלקות בטון של ארכיאולוגיה תעשיתית מודרנית, וארכיאולוגיה מילנרית של עם שורשי. זהו חבל ארץ המחביא בתוכו הרבה יופי ואטרקציות מרשימות שלא נגמרות רק בלראות את רומא או טיבולי. מספיקות לנו פחות משעתיים ברכב והנה אנחנו כבר מוקפים בטבע הנפלא של הרי צ'ימיני ובעיירות קטנות ומיוחדות, מלאות בקסם, אגמים ובסיפורים מעניינים.

לצאת מהעיר זו תמיד חוויה שממלאת אותי באנרגיה ובהתלהבות מחודשת, אני אף פעם לא ייגע או משועמם לחזור למקומות המקסימים בהם כבר ביקרתי בעבר, ההפך אני נהנה לחשוף בפני אחרים את גודל האוצר התרבותי והייחודי הקיים באיטליה. נכון, לקח לאיטלקים הרבה שנים להבין את הפוטנציאל התיירותי של מקומות קטנים ונשכחים אבל הם משתפרים בלקדם אתרים חבויים כמו מסוג זה שבו ביקרנו , אם אתר זה היה קיים בכל ארץ אחרת בעולם ללא ספק כבר היה הופך למוקד משיכה לאלפי מבקרים בשנה. אני לא אוהב להשוות אבל אני אחרוג מהרגלי, אתר זה ממש לא מתגמד בערכו האמנותי והנטורליסטי בהשוואה לגן גואל של גאודי בברצלונה ואף סוגר בתוכו לא מעט מסתורין והיסטוריה.

אז כפי שהתחלתי לספר האתר הראשון אליו הגענו זהו גן פסלים נפלא שנראה כמו סט לסרט פנטסטי בסגנון שר הטבעות או הארי פוטר, ממש גן קסום מן האגדות בשם פארק המפלצות של בומרצו (BOMARZO) שנבנה ברצונו של הנסיך פייר פרנצ'סקו אורסיני כדי להנציח את אהבת חייו, אשתו הצעירה והיפה ג'וליה פארנזה ממשפחה חשובה ומשפיעה באיטליה אך לא לבלבל אותה עם גוליה פארנזה שקדמה אליה שהייתה פילגשתו של האפיפיור אלסנדרו פארנזה.

חתונתם של הנסיך וג'וליה הייתה אירוע כה מפואר בזמנו, שגם היום ממשיכה המסורת בעיירה לחגוג כל שנה את יום החתונה של הנסיך אורסיני (שלמעשה תארו הרשמי הוא זה של רוזן) , אירוע זה מתקיים כל שנה בתאריך המקורי של החתונה 24 באפריל.

החגיגות הן תהלוכה צבעונית ופולקלוריסטית שמשתתפיה הם תושבי העיירה הלובשים תלבושות מסורתיות ומשחזרים בעליזות את טקס החתונה ברוח תקופת הרנסנס.

אבל לצערינו החיים ברוב המקרים מקבלים תפניות שלא איחלנו או רצינו בהם, ג'וליה כלתו המקסימה של אדון אורסיני נפטרה מספר שנים מועט לאחר יום מאושר זה.

הנסיך כמובן התכנס בעצמו ושקע בצער, אבל החל באובססיות לתכנן את בנייתו של גן פסלים לזכר אהובתו ורצה שגן זה אהייה מקורי ובעל משמעות פסיכותרפית. הגן היה צריך להתבלט משאר גני האצילים המפוארים האחרים הקיימים באזור, אחרי הכל אנחנו מדברים על אהבת חייו ותמיד יש אישה מאחורי ההשראות הגדולות של אדם. בעת הסיור בראשי החלה מנגנת מנגינה משיר של יהודית רביץ שנכתב על ידי יהודה עמיחי:

״ בגן מוקסם יושב איש מפוכח,

חציו מואר, חציו שכח.

אמו קראה לו מחלון של שינה,

אך הוא לא ישן ולכן לא פנה,

ויצא לבדו אל מחוץ לגדר,

חציו הוא, חציו אחר.

ואהב סיפור אהבה מפורסם.

ומאז לא שב אל הגן המוקסם.

וחי בטוב וחי בכאב

ואם לא מת הוא עדיין אוהב.

בטוח שהיום כבר לא ייצא לרוזן אורסיני לשוב אל הגן המוקסם שלו אך בזמן שנשמתו הייתה בו ולאחר שבמשך 25 שנה הוא תכנן את בניית הגן בראשו, בשנת 1547 ליישום הפרויקט הרוזן קרא להאדריכל המפורסם פירו ליגריו, אשר גם הופקד מאוחר יותר על השלמת הבזיליקה של סאן פייטרו לאחר מותו של מיכלאנג'לו בשנת 1564, (נעליים גדולות להיכנס אליהן).ֿ

אך לאחרונה למדתי על עובדה פחות רומנטית שאולי הרצון להתבודדות ולשיגעון האובססיבי לבניית הגן שאחז בנסיך אורסיני מקורם בסוד אף יותר אפל: גם אם נכון שאשתו המנוחה של הרוזן היוותה השראה לבניית הגן, היסטוריונים מספרים שבשנת 1557, אדון אורסיני השתתף ברצח אכזרי של עיירה שלמה בשם מונטה-פורטינו שבזמנו תושבייה בגדו באמונו של האפיפיור פאולו הרביעי, שציווה להשמיד את העיירה וכל אלו שחיו בה. הנסיך אורסיני לאחר אירוע מזעזע זה נטש את הקריירה הצבאית שלו והסתגר בעצמו ובטירתו.

העיירה בומרצו שבמרכזה עומדת הטירה של משפחת אורסיני

גן זה גם מוכר באזור מאז ומתמיד כיער קדוש, (תקופות בהן הטבע היה מלא במסתורין ובעל משמעויות אזוטריות) יער זה היה מקום מושבם בעבר הרחוק של עם חכם ומשגשג בשם האטרוסקים אשר נכבש על ידי הרומים. האטרוסקים השאירו זכר לקיומם בממצאים ארכאולוגים מרשימים שקיימים בכל מרכז איטליה ומומלץ מאוד לבקר בהם, למשל כמו בעיירה טרקוויניה בה נחפרה נקרופוליס (עיר קברים אטרוסקית גדולה במיוחד). תמצית הדת האטרוסקית הייתה דומה לזו של היוונים הקדומים, האטרוסקים היו נוהגים לייחס לטבע כוחות רוחניים ואל טבעיים, ולחורשה שבה בנוי הגן המשיכו התושבים להתייחס ליער כקדוש גם מאות שנים אחרי היעלמותם של האטרוסקים, והרוזן אורסיני כונה ״שומר היער הקדוש״.

הגן כפי שציינתי בנוי בתוך חורשה פסטורלית שמאוכלסת בעצי אשור ממשפחת האלונים, את החורשה חוצים אפיקי מים אשר מעשירים את חווית ההליכה בגן בקולות זן מרגיעים של שכשוך מים. אך ההפתעה האמיתית של הגן הם פסלי האבן ענקיים של דמויות מיתולוגיות מערביות שמעליהם חקוקים בסלע משפטים חידתיים עם ייחוסים מיתולוגיים המהווים מן סוג של משל אלגורי ואף מעט גרוטסקי היא להיות כמדריכים אילמים למטייל בגן .

לא אחשוף בפניכם את כל סודות הגן כמובן וזאת כד להשאיר מקום לסקרנות, אבל לתת רעיון על אופיו המוזר של גן המפלצות, אתייחס בקצרה לכמה אלמנטים:

בכניסה לחורשה ניצבים שני פסלי אבן בדמות ספינקס מיתולוגיים יווניים בדמות חצי אישה חצי חיה, הספינקסים מקבלים את פני האורחים כשעליהם מופיעה כתובות באיטלקית ספרותית שבתרגום אומרים כך: " מי שיבוא למקום זה מבלי שגבות עיניו מקומרות ושפתייו חתומות, לא יוכל גם להתפעל משבעת הפלאים שבעולם."

הכוונה היא מי שאין באפשרותו להשקיע במחשבה על מקום זה גם לא יוכל להעריך את יופיין של שבעת נפלאות העולם"

על ספינקס נוסף נכתב:

"אתה אשר נכנס, חשוב היטב ותאמר לי אם הנפלאות שכאן נוצרו לשם מרמה או לשם האומנות"

כבר כאן אנחנו מבינים שהנסיך רוצה להעמיד אותנו במבחן ולקרוא אתגר על הצורה הרציונלית בה אנו חווים את המקום.

אחד מפסלי הספינקס

עוד משפט מפתח מופיע בהמשך על ספסל שפוסל בסגנון מיטה אטרוסקית :

"אתם אשר נודדים בעולם בחיפושים אחר פלאים ונפלאות בואו לכאן איפה שישנן פנים מחרידות, פילים, אריות, דובים אורקים ודרקונים".

בגן עומד גם פסל ענק של פנים אימתניות של אורק, פסל זה מושך מסיבה מוזרה את תשומת הלב יותר מכל פסל אחר הנקרא בדרכו של המבקר ומעליו כתוב:" כאן כל מחשבה עפה".

גיליתי שפסל האורק, פייר פרנצ'סקו אורסיני הקדיש לבנו שאותו שכל בקרב הנודע של לפאנטו נגד הצי הטורקי, וישנו חשד בין המומחים שפסל זה פוסל לא פחות ולא יותר על ידי האומן הנודע מיכאלאנג׳לו שהיה בין מכריו של הנסיך, חשוב לציין שהרוזן היה אציל ואיש צבא אבל הוא היה גם אדם מאוד משכיל שנהג להגות בפילוסופיה, למד בצעירותו ספרות והוקיר אומנות.

פסל האורק הנטול במחלוקת

פסל האורק אולי פרי יצירתו של מיכלאנג'לו

במרכזו של הגן יש גם מקדש מאוזולאום שם קבורה אשתו השנייה של אורסיני שאף היא ממשפחת פארנזה. לאחר מאות שנים מכן המבנה הוקדש גם לזיכרונה של טינה סאברי בתיני בת משפחת בתיני אשר רכשו ושיפצו את הגן הנטוש בשנת 1954, איך שנאמר "זה לא כל כך נעים לראות גן סגור ".

תמונה של הגן הנטוש לפני השיפוצים שבוצעו על ידי משפחת בטיני רוכשי הפארק.

לפני עבודות השיפוצים בגן נטוש היו רועות כבשים בין פסלי הענק וילדי הכפר היו באים לקטוף תפוחים ולשחק עם המפלצות, בזכות משפחת בתיני הגן הפך למושא גאווה איטלקית וביקרו פה אישיים חשובים כדוגמת סלבדור דאלי שהתלהב מאוד מהגן וקיים גם ציור מפורסם שנעשה בהשראת הגן.

סרט ארכיון על ביקורו של סלבדור דאלי בגן

הציור של דאלי שנעשה בהשראת הפארק: "הפיתוי של סנט' אנטוניו"

למעשה גן זה הוא גן שעשועים מקורי וייחודי מימי הרנסנס אולי גם גן השעשועים הראשון שנבנה בצורה כזו מודרנית, בגן ישנו גם מגדל אבן שנוטה בזווית לצדו, אפשר להיכנס לחדר המגדל דרך גרם מדרגות ומספיקים מספר צעדים בתוך חדר המגדל וכבר ניתן לחוש במן סוג של חוסר התמצאות מסוים שמתבטא בהליכה מצחיקה ומסוחררת כמו זו של שיכור, הרעיון הוא זה של תעתוע חושים מה שמאוד דומה למתקנים המודרניים והמכניים שאנו מוצאים כיום בלונה פארק.

המגדל העקום

הפיסול בגן תוכנן לא רק כדי להיות פיסול נוי סביבתי או פיסול מונומנטלי כמו שהיה נהוג באותה התקופה, אבל תוכנן כדי לשלב את המבקר בצורה אינטראקטיבית משעשעת, בסוג של משחק כמו חפש את המטמון.

זהו לא גן עצוב או מלנכולי גם עם הנסיבות לבנייתו הן כאלה אלא זהו גן שכל ילד בדמיונו מבקש למצוא.

גן המפלצות מדבר אל הילד שבנו, הילד שחולם על הרפתקאות ועל עולמות מופלאים יוצאי דופן ולא שגרתיים.

הגן מעניק לנו הזדמנות יוצאת דופן להפליג עם הדמיון, ומדבר אל הנסיך הקטן שנרדם בראשינו.

בומרצו היה האתר הראשון בו ביקרנו במסלולינו בצפון לאציו, זו היא מהלומת ריכוך ראשונה לפני שנגיע ליעד המפתיע הבא, שביקש מאיתנו לא מעט סיבולת לב ריאה וכמובן זייעה.

* להמשך קריאה על יתר המקומות היפים בהם ביקרנו באותו יום קייצי בלאציו, חפשו בקרוב את הכתבה

"ציוויטה העיר שחזרה לתחייה".